המצור על סרייבו נמשך 1,425 ימים - מ-5 באפריל 1992 ועד 29 בפברואר 1996 - והוא המצור הארוך ביותר על עיר בירה בהיסטוריה הצבאית המודרנית. במשך כמעט ארבע שנים חיו כרבע מיליון תושבים בעיר מכותרת, בלי מים זורמים, חשמל או חימום קבועים, כשמעל ראשם שולטים תותחים וצלפים מן הרכסים שמסביב.

מעל 11,500 מתושבי העיר נהרגו, בהם למעלה מ-1,500 ילדים. ובכל זאת סרייבו לא נכנעה: היא חפרה מנהרה מתחת למסלול שדה התעופה, הדפיסה עיתון, קיימה פסטיבל קולנוע והמשיכה ללמד בבתי ספר במרתפים. היום העיר שוקקת שוב, ואתרי הזיכרון פזורים בין הסמטאות העות'מאניות לשדרות הרחבות - קרובים, נגישים, ומספרים סיפור אנושי שנוגע בכל מי שמגיע.

הכתוב כאן מאגד את העובדות, את המקומות ואת הדרך הנכונה לבקר בהם בכבוד - ברוח מאוזנת שמכבדת את שלוש קהילות העיר: הבושניאקים המוסלמים, הסרבים הפרבוסלבים והקרואטים הקתולים.

מה היה המצור על סרייבו - העובדות וההיקף

המצור החל ימים ספורים אחרי שבוסניה והרצגובינה הכריזה על עצמאותה מיוגוסלביה המתפרקת. כוחות צבא יוגוסלביה העממי, ובהמשך צבא הרפובליקה הסרפסקה, תפסו את הרכסים הגבוהים שמקיפים את העיר וסגרו עליה טבעת. מה שהתחיל כמתיחות בין קהילות הפך תוך שבועות למלחמה של ממש, שנחתמה רשמית רק עם הסכם דייטון בסוף 1995 והרמת המצור בתחילת 1996.

התאריכים והמספרים שמאחורי המצור

1,425 ימים הם כמעט 47 חודשים רצופים - זמן ארוך יותר מהמצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה. לפני המלחמה מנתה סרייבו כחצי מיליון תושבים; בשיא המצור נותרו כלואים בה כ-300 אלף בני אדם. על פי הערכות מקובלות נהרגו למעלה מ-11,500 מתושבי העיר, בהם יותר מ-1,500 ילדים, ורבבות נפצעו. בממוצע נחתו על העיר מאות פגזים ביום, ובימים הקשים ביותר המספר טיפס לאלפים.

מלחמה בתוך היסטוריה שכבתית

סרייבו נשאה על גבה היסטוריה טעונה עוד קודם: כאן, על הגשר הלטיני, נרצח ב-1914 יורש העצר פרנץ פרדיננד - האירוע שהצית את מלחמת העולם הראשונה. מי שרוצה להבין את שכבות ההיסטוריה של העיר ימצא הרחבה בסיפור הגשר הלטיני והרצח שהצית מלחמת עולם.

הגיאוגרפיה שהפכה למלכודת

סרייבו יושבת בעמק צר וארוך לאורך נהר מיליאצקה, מוקפת הרים תלולים מכל עבר - נוף שבשגרה הוא ברכה, ובזמן מלחמה הפך למלכודת. הכוחות הצרים החזיקו את הרכסים ואת מדרונות ההר טרבביץ', שמשקיף ישירות על מרכז העיר, וכך כמעט כל רחוב היה חשוף לתצפית ולאש. דווקא ההרים שאירחו את אולימפיאדת החורף של 1984, שמונה שנים קודם לכן, הפכו לעמדות המצור.

החיים תחת אש - שגרת ההישרדות היומיומית

מה שהופך את המצור על סרייבו לסיפור כה חזק אינו רק ההיקף הצבאי, אלא היומיום. אנשים המשיכו ללכת לעבודה, להתחתן, ללדת וללמד - תחת אש. ההישרדות הפכה למקצוע: מאיפה מביאים מים, איך מבשלים בלי גז, כיצד חוצים רחוב פתוח בלי להיפגע.

בלי מים, חשמל וחימום

אספקת החשמל, המים והגז נותקה שוב ושוב. תושבים נשאו ג'ריקנים למעיינות ולמזרקות הבודדים שעוד פעלו, לעיתים בטווח של צלפים, ועמדו בתורים ארוכים כשמעל ראשם משרוקית של פגז. בחורף הקר של העמק שרפו רהיטים, נעליים ואפילו ספרים כדי להתחמם. אישה מקומית ריכזה מתכונים לבישול ממנות חירום - מה שנודע כ"ספר הבישול של הישרדות סרייבו" - עדות מצמררת ליצירתיות שבצוק העת.

השוק השחור, הרכבת האווירית והחיים שנמשכו

גשר אווירי הומניטרי של האו"ם הנחית מזון ותרופות בשדה התעופה, אך המנות מעולם לא הספיקו, ושוק שחור פרח לצידן. ובתוך כל זה נשמר משהו מרוח העיר: תזמורת ניגנה בין ההריסות, פסטיבל קולנוע נולד במרתפים, ועיתון יומי המשיך לצאת. סרייבו סירבה להפוך רק לזירת קרב - היא נאבקה גם על עצם הזהות התרבותית שלה.

מנהרת התקווה - העורק שהחזיק את העיר

אם יש סמל אחד למצור, זו מנהרת התקווה (Tunnel of Hope). כשהעיר נותקה כליל, נחפרה בקיץ 1993 מנהרה תת-קרקעית מתחת למסלול ההמראה של שדה התעופה, שהיה בשליטת האו"ם ולכן חסום למעבר רגלי. המנהרה חיברה את שכונת דוברינייה שבתוך הכיתור אל הכפר בוטמיר שמעברו החופשי, ופתחה פתח יחיד לחמצן.

איך נחפרה המנהרה ומה עבר בה

באורך של כ-800 מטרים, בגובה של כמטר וחצי בלבד, נחפרה המנהרה בעבודת ידיים משני קצותיה עד שנפגשה באמצע. דרכה עברו מזון, דלק, נשק, חשמל בכבלים - ומאות אלפי בני אדם רכונים, חיילים ואזרחים, פצועים ופליטים. היא הפכה לעורק החיים היחיד של קרוב ל-300 אלף תושבים כלואים.

מוזיאון המנהרה היום

קטע מקורי של המנהרה נשמר במוזיאון המנהרה (Sarajevo War Tunnel Museum), שנפתח בבית משפחת קולאר שבחצרו נמצא פתח המנהרה. אפשר לצעוד בקטע קצר מן המנהרה המקורית, לצפות בסרט ארכיוני קצר ולראות מפה של העיר הנצורה עם קווי החזית. הכניסה בתשלום סמלי, ושעות הפתיחה משתנות לפי עונה - מומלץ לאמת מול הספק לפני ההגעה. הדרך הנוחה היא סיור מודרך עם הסעה, כמו סיור המצור אל מנהרת התקווה, שמחבר את הביקור להקשר הרחב. הרחבה על האתר תמצאו במדריך למנהרת המלחמה בסרייבו.

שדרת הצלפים ומרקלה - הסכנה שבחצייה של רחוב

הכביש הראשי שחוצה את סרייבו, שדרת זמאיה אוד בוסנה, קיבל בשנות המצור כינוי מצמרר: שדרת הצלפים. זהו ציר ארוך שהיה חשוף לאש מן הבניינים הגבוהים ומן הרכסים, ותושבים נאלצו לחצות אותו בריצה, בין מחסות מאולתרים, כשמעליהם שלטים שהזהירו "פאזי סנייפר" - היזהר, צלף.

"רוץ או מות" - החיים על הציר

לאורך שדרת הצלפים ניצב הבניין הצהוב של מלון הולידיי אין, ששימש בסיס לעיתונאי חוץ ששידרו לעולם את מה שקורה. תושבים חצו את הכביש בעזרת מכולות, יריעות ורכבי האו"ם המשוריינים כמסתור נייד. הביקור בציר היום, שקם לתנועה עירונית רגילה, ממחיש עד כמה סכנת המוות הייתה חלק מכל יציאה לקניות או לעבודה. הרחבה בסיפורה של שדרת הצלפים.

טבח מרקלה והמפנה במלחמה

שוק הירקות מרקלה נצרב בזיכרון בשל שני אירועים קשים: בפברואר 1994 נהרגו בו כ-68 בני אדם מפגז מרגמה, ובאוגוסט 1995 שוב נהרגו שם עשרות. הטבח השני היה בין הגורמים שהובילו למבצע אווירי של נאט"ו ובהמשך למשא ומתן שהוליד את הסכם דייטון וסוף המלחמה. היום קבוע בקיר השוק לוח שמות, וברצפה "ורד סרייבו" מאחורי זכוכית - עצירה שקטה ומכבדת מתבקשת.

ורדי סרייבו ואתרי הזיכרון בעיר

סרייבו לא הקימה אנדרטה מרכזית אחת, אלא זרעה את הזיכרון בכל רחבי העיר. הצלקות עצמן הפכו למונומנט, וכל פינה מספרת פרק.

ורדי סרייבו - צלקות שהפכו לפרחים

כשפגז מרגמה נחת על מדרכה ופגע בשלושה בני אדם או יותר, נותרה ברצפה תבנית התנפצות שדמתה לפרח. אחרי המלחמה מילאו תושבים ופעילים את מכתשי הפגיעה בשרף אדום, וכך נולדו "ורדי סרייבו" - סימני זיכרון פזורים, כמאתיים במספר, שמסמנים את מקומות ההרג. הם צנועים וקל לפסוח עליהם, ודווקא בכך כוחם. הרחבה במדריך לוורדי סרייבו ואתרי ההנצחה.

בתי הקברות, אנדרטת הילדים והמצודה הצהובה

מדרונות העיר התכסו במצבות לבנות - בתי קברות שנפרשו על מגרשי ספורט וגנים, כי לא נותר מקום אחר לקבור בו. בית הקברות קובאצ'י משקיף על העיר העתיקה, ובו קבור גם הנשיא הראשון עליה איזטבגוביץ'. בפארק וליקי, אנדרטת הילדים הנרצחים מנציחה את מאות הילדים שנפלו, עם טביעות רגליים קטנות שנתרמו בידי בני משפחות. מעל הכל מיטיבה לספר את הסיפור המצודה הצהובה, נקודת תצפית שממנה נשקפים גם ים המצבות הלבנות וגם העיר החיה - ומדי ערב ברמדאן נורה ממנה תותח לסימון שבירת הצום. פארק הזיכרון ורצה, אנדרטה מתקופת יוגוסלביה, נושא עד היום סימני קרב מן המצור - ובו כדאי להיצמד לשבילים הסלולים בלבד.

בעקבות המצור - סיורים מודרכים שנעשים בכבוד

אפשר לבקר באתרי המצור באופן עצמאי, אך רבים מבחירי הרגעים נוצרים דווקא עם מדריך מקומי - ולא פעם עם מי שחווה את המצור בעצמו. הסיפור האישי הופך את המפות ואת החורבות לחוויה אנושית, ומעניק הקשר מאוזן שקשה להשלים לבד.

סיור המנהרה, החזיתות והרכסים

הסיורים המקובלים משלבים את מוזיאון המנהרה עם שדרת הצלפים, עמדות חזית, בתי הקברות ותצפית מטרבביץ'. אפשרות מקיפה היא סיור נפילת יוגוסלביה עם מוזיאון מנהרת התקווה, שפותח בהסבר על התפרקות המדינה ועובר בין האתרים המרכזיים. מי שמעדיף התמקדות בחוויית המנהרה עצמה יבחר בחוויית סיפור המצור ומנהרת התקווה.

לבחור מדריך ותוכן שמתאימים לכם

לפני ההזמנה כדאי לוודא שהסיור כולל הסעה (המנהרה מרוחקת מהמרכז, ליד שדה התעופה), מה משך הביקור בכל אתר, והאם המדריך מציג נרטיב מאוזן. אופציה נוספת ומעמיקה היא סיור מלחמות בוסניה ויוגוסלביה עם מוזיאון המנהרה. מגוון הסיורים המלא בעיר מרוכז בעמוד הפעילויות של סרייבו.

הזווית הישראלית - בטיחות, מורשת יהודית וכבוד

למטייל הישראלי סרייבו מזמנת חיבור מיוחד. זו עיר שידעה סבל, אך שמרה על אופי סובלני, ובה קהילה יהודית עתיקה ששזורה בסיפור העיר.

האם בטוח לבקר, ומה עם יחס לישראלים

סרייבו של היום נחשבת יעד בטוח ורגוע למטיילים, כולל ישראלים; אנטישמיות גלויה נדירה, והיחס לאורחים חם. המורשת המוסלמית של רוב תושבי העיר אינה מתורגמת לעוינות פוליטית כלפי מבקרים - להפך, יהודי סרייבו נחשבים חלק אורגני מהעיר. עם זאת, כמו בכל יעד, נכון לנהוג בכבוד באתרי הנצחה ובבתי תפילה. סקירה מלאה בהאם בוסניה בטוחה ובבוסניה למטייל הישראלי.

סרייבו היהודית וההגדה המפורסמת

יהודים ספרדים הגיעו לסרייבו כבר במאה ה-16, לאחר גירוש ספרד, וקהילתם שגשגה בעיר. במלחמת המצור פעל ארגון הסיוע היהודי "לה בנבולנציה" למען כלל התושבים - יהודים, מוסלמים, סרבים וקרואטים כאחד - וסייע לפינוי אזרחים. סמל הרוח הזו הוא כתב היד של "הגדת סרייבו" מימי הביניים, שניצל שוב ושוב מהשמדה, גם בשואה וגם במצור, ונשמר עד היום במוזיאון הלאומי. מבחינת שמירת כשרות ושבת, ההיצע מצומצם - כדאי לתכנן מראש, ולראות בכך חלק מהחוויה ולא מכשול.

איך לבקר נכון - עונות, זמן וטיפים

ביקור באתרי המצור אינו אטרקציה רגילה, וכדאי לגשת אליו בכובד ראש ובזמן מספיק. תכנון קטן הופך את היום למרגש ומכבד יותר.

מתי לבקר וכמה זמן להקדיש

אביב וסתיו הם העונות הנעימות ביותר לסיור רגלי בעיר, עם מזג אוויר מתון ואור רך לתצפיות. הקיץ חמים ותוסס, והחורף - שהעניק לעיר אולימפיאדה - קר ולעיתים מושלג, אך מעטה השלג על המצבות הלבנות מעצים את הרגע. לאתרי המצור המרכזיים כדאי להקדיש לפחות חצי יום; בדחיסה של שעה מפספסים את העומק. אפשר לשלב את שאר היום בעיר העתיקה באשצ'רשייה, במרחק הליכה. תכנון כללי מרוכז במדריך סרייבו.

טיפים לביקור מכובד ובטוח

• לבוש צנוע בבתי הקברות ובאתרי הנצחה; שתיקה עדיפה על צילום סלפי מחייך.
• שאלו לפני שמצלמים אנשים, במיוחד מבוגרים שחוו את המצור.
• הגיעו למנהרה עם הסעה - היא מחוץ למרכז, וקשה להגיע אליה עצמאית.
• הישארו על שבילים סלולים בפארק ורצה ובאזורי חזית כפריים בפריפריה - שרידי מוקשים עדיין קיימים במקומות מסוימים, ואין לחרוג משוליים סלולים.
• הימנעו מהפיכת הביקור לוויכוח פוליטי; הסיפור אנושי ומשותף לשלוש הקהילות.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• המצור נמשך 1,425 ימים, מ-1992 עד 1996 - הארוך ביותר על עיר בירה בעת המודרנית.
• מנהרת התקווה באורך כ-800 מטר הייתה עורק החיים היחיד של העיר הנצורה.
• רוב אתרי המצור מרוכזים לאורך שדרת הצלפים ובעיר העתיקה, במרחק הליכה או נסיעה קצרה.
• מוזיאון המנהרה נמצא ליד שדה התעופה; סיור עם הסעה חוסך זמן ומעניק הקשר.
• הכניסה למוזיאון בתשלום סמלי, ושעות הפתיחה משתנות לפי עונה - לאימות מול הספק.
• הנושא רגיש: אלה אתרי הנצחה חיים לשלוש קהילות העיר - כבוד ושתיקה במקום.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לצפות לאתר 'מלוטש' - חלק מהמקומות פשוטים ואותנטיים בכוונה.
• לבקר במנהרה עצמאית ובלי מדריך - כך מפספסים את הסיפור מאחורי החורבות.
• לצלם סלפי מחייך באתרי הנצחה או בבתי הקברות.
• לרדת משבילים סלולים בפארק ורצה ובאזורי חזית כפריים - שרידי מוקשים עדיין קיימים בפריפריה.
• לדחוס את כל אתרי המצור לשעה אחת - כדאי חצי יום לפחות.
• להפוך את הביקור לוויכוח פוליטי - הסיפור אנושי ומשותף, לא של צד אחד.

שאלות נפוצות

כמה זמן נמשך המצור על סרייבו?

המצור נמשך 1,425 ימים, בין 5 באפריל 1992 ל-29 בפברואר 1996 - המצור הארוך ביותר על עיר בירה בהיסטוריה הצבאית המודרנית, ארוך אף מהמצור על לנינגרד.

מהי מנהרת התקווה ואפשר לבקר בה?

מנהרה תת-קרקעית באורך כ-800 מטר שנחפרה בקיץ 1993 מתחת למסלול שדה התעופה, וחיברה את העיר הנצורה אל העולם החופשי. קטע ממנה נשמר במוזיאון המנהרה, ואפשר לצעוד בו ולצפות בסרט ארכיוני - נוח להגיע בסיור מודרך עם הסעה.

מהם ורדי סרייבו?

אלה מכתשי פגיעה של פגזי מרגמה שנחתו על מדרכות והרגו שלושה בני אדם או יותר. אחרי המלחמה מולאו בשרף אדום שדימה פרח, וכך נוצרו כמאתיים סימני זיכרון פזורים ברחבי העיר.

האם סרייבו בטוחה למטיילים ישראלים היום?

כן. סרייבו של ימינו נחשבת יעד בטוח ורגוע, אנטישמיות גלויה נדירה והיחס לאורחים חם. כמו בכל יעד, נכון לנהוג בכבוד באתרי הנצחה ובבתי תפילה.

כמה זמן כדאי להקדיש לאתרי המצור?

לפחות חצי יום כדי לחבר בין מוזיאון המנהרה, שדרת הצלפים, בתי הקברות ותצפית מהמצודה הצהובה. את שאר היום אפשר לשלב בעיר העתיקה באשצ'רשייה, במרחק הליכה.

האם הביקור מתאים לילדים?

התכנים קשים ומצמררים, ולכן מתאימים בעיקר מגיל התיכון ומעלה. עם ילדים צעירים כדאי להתמקד בעיר העתיקה ובנקודות תצפית, ולהתאים את מינון סיפורי המלחמה.