מנהרת התקווה בסרייבו היא המנהרה שנחפרה בעבודת ידיים מתחת למסלול ההמראה של שדה התעופה, והפכה לעורק החיים היחיד של עיר בירה נצורה כמעט ארבע שנים. דרך מעבר צר של כמטר על מטר וחצי זרמו מזון, דלק, תרופות ונשק פנימה, ותושבים, פצועים וחיילים החוצה - בזמן שהעיר כולה הייתה מנותקת מהעולם וחשופה לאש מהגבעות מסביב.

היום שרידי המנהרה שמורים בחצר בית משפחת קולאר בשכונת בוטמיר, במוזיאון קטן ומרגש שמציג את סיפור המצור מזווית אנושית מאוד. אפשר להיכנס עצמאית עם כרטיס, או לשלב את הביקור בסיור מלחמה מודרך שמחבר את המנהרה עם שדרת הצלפים והר טרבביץ' - וההבדל בין שתי הדרכים גדול בהרבה ממה שנדמה.

מה זו מנהרת התקווה ולמה היא נחפרה

כדי להבין את המנהרה צריך להבין את המצב שיצר אותה. מצור סרייבו, שנמשך מאביב 1992 ועד תחילת 1996, נחשב למצור הארוך ביותר על עיר בירה בלוחמה המודרנית - ארוך בהרבה מהמצור על סטלינגרד, ומעל אלף ימים. העיר, שרק שמונה שנים קודם לכן אירחה את אולימפיאדת החורף של 1984, נותקה מהעולם על ידי כוחות שישבו על הרכסים סביבה ושלטו בכל כניסה ויציאה.

עיר מנותקת ושדה תעופה שחצה את הקווים

שדה התעופה של סרייבו (Sarajevo Airport) היה נקודת מפתח: הוא הועבר לשליטת האו"ם והוכרז כניטרלי, אבל בכך בדיוק הפריד בין שכונת דוברינייה שבשליטת מגיני העיר לבין הכפר בוטמיר בצד השני - שטח חופשי יחסית שהוביל אל ההרים ואל שאר בוסניה. מעבר גלוי על פני המסלול היה שווה ערך להתאבדות תחת אש צלפים.

מנהרה בעבודת ידיים מתחת למסלול

הפתרון היה לחפור מתחת. חפירת המנהרה החלה בשני קצותיה במקביל, בעבודת ידיים ובכלים פשוטים, ולאורך חודשים ספורים בשנת 1993 נפגשו שני הצדדים מתחת לאדמה. התוצאה הייתה מעבר באורך של כ-800 מטר, ברוחב של כמטר ובגובה של כמטר וחצי בלבד - נמוך עד כדי כך שאנשים עברו בו כפופים, לעיתים דוחפים עגלות על מסילה צרה. המנהרה עקפה בבת אחת גם את המצור וגם את אמברגו הנשק הבינלאומי, והפכה לצינור החמצן של מאות אלפי תושבים. הכינוי "מנהרת התקווה", או בשמה המקומי טונל ספאסה (Tunel spasa, מנהרת הישועה), לא היה מליצה - עבור רבים היא הייתה ההבדל בין חיים למוות.

המוזיאון היום: מה רואים בבית משפחת קולאר

מוזיאון מנהרת סרייבו (Sarajevo War Tunnel Museum) הוקם סביב הבית הפרטי של משפחת קולאר, שדרכו נכנסה המנהרה מצד בוטמיר. הבית עצמו ספג פגיעות במהלך המלחמה, וחורי הרסיסים בקירותיו הם חלק בלתי נפרד מהתצוגה. זהו לא מוזיאון גדול או מודרני, וזו בדיוק חוזקתו: הכל אותנטי, במקום המקורי, ובקנה מידה אנושי.

הסרט המקורי וחפצים מהמצור

נקודת הפתיחה של הביקור היא סרט תיעודי קצר שמוקרן במקום, המשלב צילומי ארכיון מתקופת המצור - חפירת המנהרה, מעבר של אנשים וסחורות, ותיעוד הפגזות העיר. סביב החצר והבית מוצגים מדים, כלי חפירה, עגלת מסילה, תמונות, כלי בית מאולתרים ומכשירים שהתושבים ייצרו מתוך מחסור מוחלט. אלה לא מוצגים מבריקים - הם עדות יומיומית להישרדות.

קטע המנהרה שאפשר לעבור בו

נקודת השיא היא כניסה לקטע משוחזר ושמור של המנהרה עצמה - כמה עשרות מטרים שבהם אפשר ללכת, כפוף מעט, ולהרגיש עד כמה המעבר היה צר ונמוך. הביקור כולו אורך בדרך כלל כשלושת רבעי שעה עד שעה. חשוב לדעת: הכניסה בתשלום מזומן במארק בוסני (KM), כרטיסי אשראי ומטבע חוץ בדרך כלל אינם מתקבלים, ולכן כדאי להצטייד במזומן מקומי מראש. מחיר הכניסה נע סביב 20 מארק למבוגר (סדר גודל של כ-10 יורו) ופחות לתלמידים וסטודנטים - מחיר מייצג שכדאי לאמת מול המוזיאון לפני ההגעה.

איך מגיעים למנהרה בבוטמיר

המוזיאון נמצא בשכונת בוטמיר (Butmir) שבמחוז אילידזה, בקצה הדרום-מערבי של סרייבו, ממש לצד שדה התעופה - כלומר במרחק ניכר ממרכז העיר העתיקה. זו נקודה חשובה לתכנון: אי אפשר סתם לצאת מבאשצ'רשייה ולהגיע ברגל.

מונית, תחבורה ציבורית או סיור

הדרך הפשוטה ביותר היא מונית ממרכז העיר. הנסיעה מבאשצ'רשייה (Baščaršija) אורכת כרבע שעה, ומשתלם לסכם עם הנהג שימתין או יאסוף בחזרה, כי מוניות פנויות אינן תמיד זמינות ליד המוזיאון. אפשר גם בתחבורה ציבורית - חשמלית (קווים 3, 4 או 6) עד תחנת הקצה באילידזה, ומשם אוטובוס מקומי לכיוון בוטמיר - אבל השילוב איטי ופחות נוח, ומתאים בעיקר למי שלא ממהר ורוצה לחסוך.

הדרך הנוחה: ביקור כחלק מסיור

עבור רוב המטיילים הישראלים, הפתרון הפרקטי ביותר הוא לשלב את המנהרה בסיור מלחמה מודרך שכולל הסעה. כך נחסך כאב הראש של התחבורה, מקבלים הקשר היסטורי במקום, והביקור מתחבר לאתרים נוספים. סיור מנהרת התקווה של GetYourGuide הוא נקודת פתיחה טובה למי שרוצה להתמקד במנהרה ובסיפור ההישרדות של העיר, עם איסוף מסודר וכניסה מאורגנת למוזיאון.

כרטיס כניסה עצמאי מול סיור מלחמה מודרך

זו ההחלטה המרכזית לפני הביקור, וכדאי לקבל אותה במודע. שתי הדרכים לגיטימיות, אבל הן נותנות חוויה שונה מאוד.

כרטיס עצמאי: זול, גמיש, אך יבש

כניסה עצמאית עם כרטיס היא הזולה ביותר ומאפשרת לשהות בקצב שלכם. החיסרון: המנהרה הקטנה, ללא מדריך, יכולה להיראות כמו חצר עם כמה מוצגים וקטע מעבר - בלי ההקשר, קל לפספס עד כמה המקום דרמטי. צריך גם לפתור לבד את שאלת ההגעה והחזרה, ולהצטייד במזומן מקומי. זו בחירה טובה למי שכבר קרא רקע היסטורי, מטייל עצמאי, ומעדיף חופש על פני הכוונה.

סיור מודרך: הקשר, סיפור אישי והסעה

סיור מודרך הופך את אותם עשרות מטרים לחוויה שלמה. חלק מהסיורים מובלים על ידי מדריכים שחוו את המצור בעצמם, והם מוסיפים למוצגים את השכבה האנושית שאי אפשר לקבל מלוחית הסבר. הסיור גם פותר את ההיגיון הלוגיסטי - הסעה הלוך ושוב, כניסה מאורגנת, ולרוב חיבור לאתרי מצור נוספים בעיר. סיור נפילת יוגוסלביה עם מוזיאון המנהרה נותן תמונה רחבה של המלחמה ולא רק של המנהרה, ומי שמחפש חלופה אפשר לשקול גם את סיור המצור של Viator שמתמקד בסיפור העיר תחת המצור. בשורה התחתונה: אם זו הפעם הראשונה שלכם בנושא, סיור מודרך כמעט תמיד ישתלם.

לשלב עם שדרת הצלפים והר טרבביץ'

היתרון הגדול של סיור מלחמה מודרך הוא שהמנהרה מתחברת לרצף שלם של אתרי מצור, וכך מקבלים תמונה גיאוגרפית שלמה של איך העיר נכתרה. שני האתרים המרכזיים לצירוף הם שדרת הצלפים והר טרבביץ'.

שדרת הצלפים - הרחוב המסוכן בעולם

הציר הראשי של העיר, זמאיה אוד בוסנה (Zmaja od Bosne), כונה בתקופת המצור "שדרת הצלפים": מבנים גבוהים בקצה אחד אפשרו לצלפים לשלוט על מעבר האזרחים, והתושבים חצו אותו בריצה, לעיתים מאחורי מגן של מכולות וטנקים שרופים. סיור טוב יעצור להסביר את קווי הראייה ואת המחיר היומיומי של חציית רחוב פשוט.

טרבביץ', הרכבל והמסלול האולימפי

הר טרבביץ' (Trebević) הוא סגירת מעגל מצמררת: מסלול הבובסלייד מאולימפיאדת 1984 הפך במלחמה לעמדת ירי מעל העיר, והיום הוא אתר נטוש מכוסה גרפיטי שאפשר לטייל לאורכו. הרכבל המחודש מעלה מהעיר אל ההר בכמה דקות, עם תצפית מרהיבה. מי שרוצה לשלב את שני העולמות יכול לבחור סיור מלחמה עם המנהרה והר טרבביץ', או שילוב קליל יותר של מנהרת התקווה עם עלייה ברכבל. למי שמעדיף ספק אחר, קיים גם סיור המצור, המנהרה וטרבביץ' של Viator.

ההקשר הרחב: המצור ושלוש הקהילות

קשה להעריך את המנהרה בלי להבין את המורכבות סביבה, ואת זה חשוב לעשות בכבוד ובאיזון. מלחמת בוסניה (1992-1995) פרצה על רקע התפרקות יוגוסלביה, וסרייבו - עיר שהתגאתה מאות שנים בפסיפס של קהילות - הפכה לחזית. הסכסוך נגע בשלוש קהילות מרכזיות: בושנאקים (מוסלמים), סרבים (נוצרים אורתודוקסים) וקרואטים (קתולים), ורבים מבני כל הקהילות חיו, נפגעו ואיבדו יקירים.

מסמלי המצור אל הסכם דייטון

המצור הותיר עקבות שעדיין נוכחות בעיר: "ורדי סרייבו", כתמי בטון אדומים שסימנו מקומות שבהם נהרגו אנשים מהפגזה, ובניינים שמורים עם סימני פגיעות. המלחמה הסתיימה עם הסכם דייטון בסוף 1995, שקבע את המבנה הפוליטי של בוסניה והרצגובינה עד היום, כולל שתי הישויות - הפדרציה של בוסניה והרצגובינה, ורפובליקה סרפסקה. אזכור הרקע הזה חשוב כדי להבין שהמנהרה היא לא רק אתר תיירותי אלא זיכרון חי של קהילה.

מקום של זיכרון, לא של צד

הטון הנכון בביקור הוא של הקשבה ולא של שיפוט. סיפור המנהרה הוא סיפור של הישרדות אזרחית מול מצור, אך מאחורי המספרים עומדים אנשים אמיתיים מכל הצדדים. גישה סקרנית, מכבדת ולא פוליטית תעשיר את הביקור הרבה יותר מכל עמדה מוקדמת.

זווית ישראלית: יהדות סרייבו, בטיחות וכשרות

לסרייבו יש חיבור יהודי עמוק ומפתיע. קהילה ספרדית משגשגת התיישבה בעיר עוד במאה ה-16, לאחר גירוש ספרד, ולמדינה הבוסנית הגיע אחד האוצרות היהודיים המפורסמים בעולם.

הגדת סרייבו והבית העברי הישן

הגדת סרייבו, כתב יד מאויר מימי הביניים שהגיע מספרד, ניצל שוב ושוב - גם בשואה וגם במצור - ונחשב לאחד מכתבי היד היהודיים החשובים בעולם. בית העלמין היהודי הישן (Old Jewish Cemetery), אחד הגדולים באירופה, שכן על מדרון שהפך במצור לקו חזית ממש - עדות נוספת לכך שההיסטוריה היהודית והמצור נפגשים באותו נוף.

בטיחות, כשרות ושבת בפועל

מבחינת בטיחות, סרייבו נחשבת עיר בטוחה ונינוחה למטייל, ותופעות אנטישמיות נדירות - אפשר לטייל בנוחות. עם זאת, אין להסתמך על כשרות: אין להבטיח מסעדות כשרות, וכדאי לתכנן מראש קניות במרכולים, מאפים ומוצרים ארוזים, ולשמור על גמישות בשבת. נקודה חשובה למטיילים עצמאיים: באזורים כפריים שהיו בעבר קו חזית, מומלץ להישאר על שבילים ודרכים סלולים ולא לרדת לשוליים או לשדות פתוחים, שכן עדיין קיימים שרידי מוקשים בשטחים מסוימים בבוסניה. במרכזי הערים ובאתרים המתוירים אין חשש כזה. מידע נוסף על טיולים בבוסניה אפשר למצוא בבוסניה למטיילים.

טיפים לביקור מכבד ומדויק

הביקור במנהרה שונה מביקור באטרקציה רגילה, וכמה הכנות קטנות עושות הבדל גדול - גם בחוויה וגם ברגישות למקום.

מה להביא ואיך להתלבש

הצטיידו במזומן במארק בוסני לכניסה ולמונית, כי אשראי לא תמיד מתקבל. נעליים סגורות ונוחות עדיפות, והמעבר במנהרה נמוך - מי שגבוה יצטרך להתכופף. בקיץ החצר חשופה לשמש ובחורף קר, אז התלבשו בהתאם. הביקור עצמו קצר, ולכן קל לשלב אותו בחצי יום עם אתרים נוספים.

קצב, צילום והתנהגות

זהו אתר זיכרון, וכדאי לשמור על טון מכובד: לצלם בהיגיון ובלי סלפי מופגן על רקע מוצגים כואבים, ולתת מקום למבקרים אחרים. הקדישו כמה דקות לצפייה בסרט לפני שנכנסים למנהרה - הוא נותן את ההקשר שהופך את המעבר הצר לחוויה משמעותית. אם אתם עם ילדים, שווה להסביר להם מראש בפשטות מה קרה כאן.

מתי לבקר

שעות הפתיחה משתנות בין עונת הקיץ לחורף, כאשר בחודשי הקיץ המוזיאון פתוח שעות ארוכות יותר ובחורף מתקצר - כדאי לאמת את השעות המדויקות לפני ההגעה. בוקר מוקדם או שעות הצהריים המוקדמות נוטים להיות רגועים יותר מקבוצות. בכל מקרה, השאירו מרווח לנסיעה הלוך ושוב אל בוטמיר, שנמצאת מחוץ למרכז.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• המוזיאון נמצא בבוטמיר לצד שדה התעופה, מחוץ למרכז - צריך מונית, תחבורה ציבורית או סיור עם הסעה
• הכניסה במזומן במארק בוסני (KM); אשראי ומטבע חוץ לרוב אינם מתקבלים
• הביקור כולל סרט תיעודי קצר, מוצגים מהמצור וקטע מנהרה מקורי שאפשר לעבור בו
• שעות הפתיחה משתנות בין קיץ לחורף - כדאי לאמת מראש
• סיור מודרך מחבר את המנהרה לשדרת הצלפים ולהר טרבביץ' ונותן הקשר שקשה לקבל לבד
• באזורים כפריים שהיו קו חזית מומלץ להישאר על דרכים סלולות בשל שרידי מוקשים

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בלי מזומן מקומי ולגלות שהכניסה אינה מקבלת אשראי
• להניח שאפשר להגיע ברגל ממרכז העיר - בוטמיר רחוקה ולצד שדה התעופה
• לדלג על הסרט התיעודי ולפספס את ההקשר שהופך את הביקור למשמעותי
• לבקר עצמאית בלי רקע היסטורי ולצאת בתחושה שזו 'רק חצר עם כמה מוצגים'
• לא לתאם עם נהג המונית המתנה או איסוף חזרה, ולהיתקע בלי הסעה
• באזורים כפריים לצאת מהשבילים הסלולים למרות אזהרות מוקשים

שאלות נפוצות

כמה עולה כרטיס כניסה למנהרת התקווה?

מחיר הכניסה למבוגר נע סביב 20 מארק בוסני (KM), סדר גודל של כ-10 יורו, ופחות לתלמידים וסטודנטים. התשלום במזומן במארק בלבד, ולרוב אין אפשרות לשלם באשראי או במטבע חוץ. זהו מחיר מייצג שכדאי לאמת מול המוזיאון לפני ההגעה.

איך מגיעים למוזיאון מנהרת סרייבו ממרכז העיר?

הדרך הנוחה היא מונית מבאשצ'רשייה, נסיעה של כרבע שעה, ורצוי לסכם עם הנהג המתנה או איסוף חזרה. אפשר גם בחשמלית עד אילידזה ומשם אוטובוס לבוטמיר, אך זה איטי יותר. עבור רוב המטיילים, סיור מודרך עם הסעה הוא הפתרון הפרקטי ביותר.

עדיף כרטיס עצמאי או סיור מלחמה מודרך?

תלוי בכם. כרטיס עצמאי זול וגמיש אך נטול הקשר, ומחייב לפתור לבד את ההגעה. סיור מודרך יקר יותר אך כולל הסעה, מדריך שמספר את הסיפור, ולרוב חיבור לשדרת הצלפים ולטרבביץ'. לביקור ראשון בנושא, סיור מודרך כמעט תמיד ישתלם.

כמה זמן לוקח הביקור במנהרה?

הביקור במוזיאון עצמו קצר, בדרך כלל כשלושת רבעי שעה עד שעה, כולל הסרט וקטע המנהרה. אם משלבים בסיור עם אתרי מצור נוספים כמו שדרת הצלפים והר טרבביץ', כדאי להקצות חצי יום.

האם הביקור מתאים למשפחות עם ילדים?

כן, אך בהתאמה. זהו אתר זיכרון של מלחמה, ולכן שווה להסביר לילדים מראש בפשטות מה קרה כאן. המעבר במנהרה נמוך וצר, קצר ובטוח. חשוב לשמור על טון מכובד ולהימנע מהתנהגות רועשת מול מוצגים כואבים.

האם סרייבו בטוחה למטיילים ישראלים?

סרייבו נחשבת עיר בטוחה ונינוחה, ותופעות אנטישמיות נדירות. אפשר לטייל בנוחות. באזורים כפריים שהיו קו חזית מומלץ להישאר על דרכים סלולות בשל שרידי מוקשים, אך במרכזי הערים ובאתרים המתוירים אין חשש כזה.