מלחמת בוסניה נמשכה בין 1992 ל-1995, פרצה על רקע פירוק יוגוסלביה, והתנהלה בין שלוש קהילות שחיו זו לצד זו מאות שנים - בוסניאקים (מוסלמים), סרבים (נוצרים אורתודוקסים) וקרואטים (קתולים). זו הייתה המלחמה הקטלנית ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה, עם כמאה אלף הרוגים ומיליוני עקורים, והיא הסתיימה בהסכם דייטון שקבע את המבנה המדיני של המדינה עד היום.

הבנה בסיסית של מה שקרה כאן הופכת כל טיול בבוסניה לעמוק בהרבה. הוורדים האדומים ברצפת סראייבו, חורי הכדורים שעדיין נראים על חזיתות, הגשר המשוחזר במוסטאר ואבני הקבר הלבנות בפוטוצ'ארי - כולם מקבלים משמעות אחרת כשמכירים את הסיפור. הדברים הבאים מציגים את הרקע, הצדדים והמהלך בשפה עובדתית ומאוזנת, מתוך כבוד לכל שלוש הקהילות.

רקע: איך פירוק יוגוסלביה הוביל למלחמה

כדי להבין את מלחמת בוסניה צריך לחזור צעד אחורה, אל המדינה שבתוכה חיה בוסניה - יוגוסלביה. זו הייתה פדרציה של שש רפובליקות בלב הבלקן, שאיחדה עמים, דתות ושפות תחת גג אחד. בוסניה והרצגובינה הייתה ליבה, המגוונת מכולן, וסראייבו (Sarajevo) הפכה לסמל של דו קיום - עיר שבה מסגד, כנסייה אורתודוקסית, כנסייה קתולית ובית כנסת עומדים במרחק דקות הליכה זה מזה.

יוגוסלביה של טיטו והסדקים שמתחת לפני השטח

במשך עשורים החזיק המנהיג יוסיפ ברוז טיטו את הפדרציה מלוכדת ביד חזקה ובאיזון עדין בין הלאומים. סראייבו אף אירחה את אולימפיאדת החורף ב-1984, רגע של גאווה בין לאומית. אך מתחת לפני השטח נותרו מתחים לאומיים ופערים כלכליים. אחרי מותו של טיטו ב-1980, ובמיוחד עם קריסת הגוש הקומוניסטי בסוף שנות השמונים, החל המבנה כולו להתפורר. עלייתה של רטוריקה לאומנית בכמה מן הרפובליקות דחפה את הפדרציה לעבר משבר.

הכרזות עצמאות ואפקט הדומינו

סלובניה וקרואטיה הכריזו עצמאות ב-1991, ובעקבותיהן פרצו עימותים. בוסניה נותרה במלכוד: אוכלוסייתה הייתה מעורבת עמוקות, ולכל קהילה היה חזון אחר לגבי עתידה. חלק ראו את עתידם במדינה בוסנית עצמאית, אחרים ביקשו להישאר קשורים לבלגרד. משאל עם על עצמאות נערך בתחילת 1992 וזכה לרוב, אך חלק ניכר מן הקהילה הסרבית החרים אותו. ההכרזה על עצמאות בוסניה, וההכרה הבין לאומית בה, היו הניצוץ שהצית את הלחימה.

מי שמבקש להעמיק ברקע ההיסטורי והדמוגרפי ימצא ערך בהיכרות עם מי הם הבוסנים ומאין הגיעו, ובהבנת המבנה הפוליטי המורכב של בוסניה שנוצר בסופו של דבר בעקבות המלחמה.

הצדדים: מי נלחם במי

אחד הדברים המבלבלים במלחמת בוסניה הוא ריבוי הצדדים והברית המשתנות. בפועל דובר בעימות בין שלוש קהילות לאום דת, כאשר כל אחת נשענה על כוח צבאי משלה ועל תמיכה חיצונית.

שלוש קהילות, מדינה אחת

הבוסניאקים, המזוהים היסטורית עם האסלאם, היו הקבוצה הגדולה ביותר וברובם תמכו במדינה בוסנית עצמאית ומאוחדת. הסרבים הבוסנים, ברובם נוצרים אורתודוקסים, חששו למעמדם במדינה החדשה וביקשו להישאר מחוברים ליוגוסלביה ולבלגרד. הקרואטים הבוסנים, ברובם קתולים, נעו בין תמיכה במדינה הבוסנית לבין שאיפות משלהם באזורים שבהם היוו רוב. חשוב לזכור: אלה קהילות שחיו יחד דורות, התחתנו זו עם זו ושכנו באותן שכונות - ולכן הפילוג היה כה כואב.

הכוחות בשטח והשחקנים החיצוניים

מבחינה צבאית פעלו כמה גופים עיקריים: צבא הרפובליקה של בוסניה והרצגובינה, שהזדהה בעיקר עם הצד הבוסניאקי; צבא הרפובליקה הסרבית (VRS), שנתמך בכוח האדם ובנשק שנותרו מן הצבא היוגוסלבי; והמועצה הקרואטית להגנה (HVO) של הקרואטים הבוסנים. בלגרד וזאגרב היו מעורבות מאחורי הקלעים, וברקע ניצבה הקהילה הבין לאומית שהתקשתה זמן רב לגבש תגובה אפקטיבית.

מילה על מינוח מכובד

כשמדברים על מלחמת בוסניה חשוב להיזהר מהכללות. פשעים בוצעו בידי יחידות וכוחות, לא בידי עמים שלמים, וסבל נגרם לבני כל שלוש הקהילות. אזרחים רבים - סרבים, בוסניאקים וקרואטים כאחד - סייעו לשכניהם, הסתירו אותם וסירבו להשתתף באלימות. שמירה על ההבחנה הזו היא לא רק הוגנת, אלא גם נאמנה לעובדות.

מהלך המלחמה: מ-1992 עד 1995

מלחמת בוסניה לא הייתה עימות ליניארי אחד אלא רצף של שלבים, בריתות מתחלפות וחזיתות שנעו. הנה הקווים הכלליים, בלי לצלול לכל קרב.

1992 - פרוץ הלחימה וגלי העקירה

עם פרוץ הלחימה באביב 1992 השתלטו כוחות שונים על שטחים נרחבים במהירות. תושבים רבים נעקרו מבתיהם, ערים וכפרים שלמים שינו את אופיים הדמוגרפי, והמונח הקשה "טיהור אתני" נכנס לשיח הבין לאומי. סראייבו נכנסה למצור שיימשך כמעט ארבע שנים - אחד הארוכים בהיסטוריה המודרנית.

1993 - העימות הפנימי ומוסטאר

בשלב הזה נסדק גם הברית בין הבוסניאקים לקרואטים, ובהרצגובינה פרצה לחימה קשה ביניהם. מוסטאר (Mostar) הפכה לחזית: העיר חולקה בפועל לשני חלקים, ובנובמבר 1993 קרס הגשר העתיק המפורסם שלה, שעמד על מקומו מן התקופה העות'מאנית. נפילת הגשר הפכה לסמל של אובדן המורכבות והדו קיום.

1994-1995 - המפנה והסוף

בשנתיים האחרונות השתנתה התמונה. הסכם בין הבוסניאקים לקרואטים איחד מחדש חלק מהכוחות, מעורבות בין לאומית גברה, וכוחות נאט"ו החלו בפעולה אווירית מוגברת. במקביל התרחשו כמה מן האירועים הקשים ביותר של המלחמה, ובהם הטבח בסרברניצה ביולי 1995. שילוב של לחץ צבאי ודיפלומטי הביא בסופו של דבר את הצדדים אל שולחן המשא ומתן. מי שרוצה ציר זמן מסודר של האירועים ימצא סקירה נוחה גם במדריך הכללי לבוסניה.

המצור על סראייבו - העיר הנצורה

אם יש אירוע אחד שמסמל את מלחמת בוסניה בעיני העולם, זהו המצור על סראייבו. במשך כמעט ארבע שנים, מ-1992 ועד תחילת 1996, הייתה בירת בוסניה מוקפת ונתונה תחת אש מן הגבעות שסביבה. זהו המצור הארוך ביותר על עיר בירה בלוחמה המודרנית.

חיים תחת אש

התושבים חיו בלי חשמל, מים ומזון סדירים, ולעיתים ללא חימום בחורף הבלקני הקר. השדרה הראשית, שכונתה "סמטת הצלפים", הפכה למסוכנת לחצייה. ובכל זאת, החיים בעיר לא נעצרו: אנשים המשיכו ללכת לעבודה, ילדים למדו במרתפים, ואפילו התקיימו הופעות ותערוכות כמעשה של התנגדות רוחנית. הסיפור הזה חי היום ברחובות, וכדאי לקרוא לפני הביקור על סמטת הצלפים ועל ורדי סראייבו - סימני הנצחה אדומים המוטבעים ברצפה במקומות שבהם נפגעו אנשים.

מנהרת התקווה - קו החיים מתחת למסלול

הסמל המובהק של עמידות העיר הוא מנהרת התקווה, מנהרה תת קרקעית שנחפרה בידיים מתחת למסלול ההמראה של שדה התעופה וחיברה את העיר הנצורה אל השטח החופשי. דרכה עברו מזון, נשק, חשמל ואנשים. חלק ממנה שמור היום כמוזיאון קטן ומרגש. אפשר להגיע אליו עצמאית אל מוזיאון מנהרת התקווה, או במסגרת סיור מודרך שמסביר את ההקשר.

לבקר היום: הסיור למנהרה

הדרך הנוחה ביותר להבין את המצור היא סיור מונחה עם מדריך מקומי, שמצרף את המנהרה, נקודות תצפית מן הגבעות ואתרים מרכזיים. אפשרות מבוקשת היא הסיור למנהרת התקווה ולסיפור המצור, ולצדו קיים גם סיור מלחמה מודרך הכולל כניסה למוזיאון המנהרה. מי שזמנו קצר יכול לבחור בסיור מצור מקוצר של חצי יום. חלק מן הסיורים מודרכים בידי מי שחוו את המצור בעצמם - חוויה אנושית עוצמתית. מומלץ להזמין מראש, במיוחד בעונת השיא. פרטים נוספים בעמוד המנהרה.

סרברניצה, יולי 1995

אין דרך לספר את סיפור מלחמת בוסניה בלי סרברניצה (Srebrenica), עיירה קטנה במזרח המדינה שהפכה לשם נרדף לאירוע הקשה ביותר של הסכסוך. הכתיבה על מקום כזה מחייבת זהירות, דיוק וכבוד לזכר הקורבנות ולמשפחותיהם.

מה קרה בסרברניצה

ביולי 1995 נכבשה סרברניצה, שהוכרזה קודם לכן כ"אזור מבטחים" בחסות האו"ם, בידי כוחות צבא הרפובליקה הסרבית. בימים שלאחר מכן נרצחו יותר משמונת אלפים גברים ונערים בוסניאקים. בתי דין בין לאומיים, ובהם בית הדין הפלילי הבין לאומי ליוגוסלביה לשעבר ובית הדין הבין לאומי לצדק, הגדירו את האירוע כרצח עם. זהו פסק הדין המשפטי המקובל היום, והוא הבסיס שממנו יש להתייחס לאירוע.

פוטוצ'ארי - מרכז ההנצחה

סמוך לעיירה, במרכז ההנצחה בפוטוצ'ארי, משתרע בית עלמין ובו שורות ארוכות של אבני קבר לבנות, לצד גלריה המספרת את סיפורי הנרצחים. זהו מקום שקט וטעון, שרבים מן המבקרים מתארים כאחת החוויות המכוננות של ביקורם בבוסניה. הביקור אינו "אטרקציה" במובן הרגיל אלא מעשה של זיכרון.

ביקור מכובד באתר

ההגעה מסראייבו אורכת כשעתיים וחצי בכל כיוון, ולכן רבים בוחרים בסיור יום מודרך שמעניק גם הקשר וגם ליווי רגיש. אפשרות משמעותית היא סיור למרכז ההנצחה בסרברניצה עם עדות אישית, וכן קיים סיור יום מסראייבו לסרברניצה. בביקור נהוג להתלבש בצניעות, לשמור על שקט ולהימנע מצילומים מופגנים ליד קברים. מידע נוסף על המקום והסביבה בעמוד סרברניצה.

הסכם דייטון: איך נגמרה המלחמה

מלחמת בוסניה לא הוכרעה בשדה הקרב לבדו אלא בשולחן המשא ומתן. בסתיו 1995, בלחץ צבאי ודיפלומטי משולב, הגיעו מנהיגי בוסניה, קרואטיה וסרביה לבסיס חיל אוויר ליד דייטון (Dayton) שבאוהיו, ארצות הברית, ושם גובשו קווי הסדר השלום.

המשא ומתן באוהיו

השיחות התנהלו בדלתיים סגורות במשך שבועות, והצדדים נמנעו מלצאת עד להשגת מסמך מוסכם. ההסכם, שנודע כהסכם דייטון, נחתם רשמית מאוחר יותר בפריז. הוא סיים את הלחימה, אך גם קיבע פשרה מורכבת שנועדה בעיקר לעצור את השפיכות - לא בהכרח לפתור את כל השאלות העמוקות.

המבנה שנוצר: שתי ישויות, מדינה אחת

ההסדר שמר על בוסניה והרצגובינה כמדינה אחת ריבונית, אך חילק אותה בפועל לשתי ישויות פנימיות: הפדרציה של בוסניה והרצגובינה, ורפובליקה סרפסקה. סראייבו נותרה בירה מאוחדת. נוצר מבנה שלטוני מרובד ומורכב מאוד, עם נשיאות משולשת המייצגת את שלוש הקהילות. המבנה הזה תקף עד היום, והוא מסביר הרבה מן המורכבות המנהלית שמטיילים פוגשים - שלטים בשני אלפביתים, גרסאות שם שונות לאותו מקום ותחושה שאתם עוברים בין "מדינות" בתוך אותה מדינה.

מה זה אומר למטייל היום

ההבנה שבוסניה בנויה משתי ישויות עוזרת לפענח את מה שרואים בשטח. בקצרה: מדובר בפשרה שהצליחה בעיקר במשימה אחת וחשובה - למנוע חזרה למלחמה. להרחבה על אופן פעולת המערכת כדאי לעיין במבנה הפוליטי של בוסניה.

בוסניה היום: לטייל באתרי הזיכרון בכבוד

הבשורה הטובה היא שבוסניה של היום היא מדינה בטוחה, ידידותית ומכניסת אורחים, שבה מלחמת בוסניה היא חלק מן הסיפור אך רחוקה מלהיות כולו. לצד אתרי הזיכרון פורחים כאן נופים ירוקים, ערים עות'מאניות ציוריות, קפה בוסני מצוין ואירוח חם.

מוסטאר והגשר שנבנה מחדש

אין סמל טוב יותר להתאוששות מן הגשר העתיק של מוסטאר, סטארי מוסט. אחרי שקרס במלחמה, הוא נבנה מחדש באבן מקורית ובטכניקות מסורתיות ונחנך שוב בתחילת שנות האלפיים, כשהוא מוכר כאתר מורשת עולמית. הקפיצות של הצוללנים המקומיים אל נהר הנרטבה חזרו, והעיר העתיקה שוב הומה. דרך נוחה לשלב את מוסטאר עם פנינות הרצגובינה נוספות היא סיור יום מסראייבו למוסטאר, בלגאיי, פוצ'יטל ומפלי קרביצה. אפשרויות נוספות מרוכזות בעמוד הסיורים במוסטאר.

אתרי זיכרון בסראייבו

בבירה ניתן לחבר את הנקודות בכמה שעות: מנהרת התקווה, סמטת הצלפים, ורדי סראייבו הפזורים ברחובות, ובית הקברות הצבאי במרכז העיר. סמוך לעיר העתיקה עומד גם הגשר הלטיני, המקום שבו נרצח יורש העצר האוסטרי פרנץ פרדיננד ב-1914 - אירוע שהצית את מלחמת העולם הראשונה. אין קשר ישיר בין 1914 ל-1992, אך הצמידות ההיסטורית ממחישה כמה מרכזית הייתה סראייבו לגלגלי ההיסטוריה האירופית. עוד על המקום בעמוד הגשר הלטיני.

זווית ישראלית: בטיחות, מורשת יהודית ומוקשים בשוליים

לישראלים בוסניה נעימה במיוחד. תחושת הביטחון גבוהה, היחס לישראלים חם, וגילויי אנטישמיות נדירים. לסראייבו קהילה יהודית ספרדית עתיקה, ובמלחמה בלטה הקהילה בסיוע הומניטרי לכלל תושבי העיר ללא הבדל דת. מי שמתעניין בכשרות ובשבת ימצא פתרונות בסיסיים בעיקר סביב מוצרי דגים, ירקות ומאפים - בלי הבטחה גורפת, וכדאי לבדוק מראש. הערה בטיחותית אחת חשובה: באזורי חזית לשעבר בפריפריה הכפרית עדיין קיימים שדות מוקשים משוריינים. אל תצאו משבילים סלולים ומשולי כביש באזורים כאלה, היצמדו לשבילים מסומנים, וטיילו בשטח פתוח רק במסלולים מוכרים. בערים ובאתרים התיירותיים אין כל בעיה. סקירה מלאה בעמוד הבטיחות בבוסניה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• מלחמת בוסניה התרחשה בין 1992 ל-1995 על רקע פירוק יוגוסלביה, ובה כמאה אלף הרוגים ומיליוני עקורים.
• העימות התנהל בין שלוש קהילות - בוסניאקים, סרבים וקרואטים - אך פשעים בוצעו בידי כוחות ויחידות, לא בידי עמים שלמים.
• המצור על סראייבו נמשך כמעט ארבע שנים והוא הארוך ביותר על עיר בירה בלוחמה המודרנית.
• הטבח בסרברניצה ביולי 1995 הוגדר בבתי דין בין לאומיים כרצח עם - זו ההתייחסות המשפטית המקובלת.
• הסכם דייטון סיים את המלחמה וחילק את בוסניה לשתי ישויות פנימיות תוך שמירה על מדינה אחת וסראייבו כבירה מאוחדת.
• בוסניה של היום בטוחה וידידותית; באזורי חזית כפריים לשעבר עדיין יש שדות מוקשים - אל תצאו משבילים סלולים.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להתייחס לקהילה שלמה כאשמה - הסבל והפשעים נגעו לכל הצדדים, ואת האחריות נושאים כוחות ואנשים מסוימים.
• לבקר בפוטוצ'ארי או בבתי קברות כאילו היו אטרקציה - זהו אתר זיכרון שמחייב לבוש צנוע, שקט וכבוד.
• לבלבל בין הישויות והמונחים; כדאי להבין מראש את המבנה של שתי הישויות כדי לא להסתבך בשלטים ובשמות הכפולים.
• לצאת משבילים סלולים באזורים כפריים בפריפריה - עדיין קיימים שם שדות מוקשים משוריינים.
• לצפות שהמקומיים ידברו בחופשיות על המלחמה - חלקם ישמחו לשתף, אחרים יעדיפו שלא, וצריך לכבד את שני הכיוונים.
• להסתפק בביקור באתרי הזיכרון ולפספס את הצד החי של בוסניה - העיר העתיקה, הקפה הבוסני, הנופים והאירוח.

שאלות נפוצות

מתי הייתה מלחמת בוסניה וכמה זמן היא נמשכה?

מלחמת בוסניה התנהלה בין 1992 ל-1995, כשלוש שנים וחצי. היא פרצה על רקע פירוק יוגוסלביה, נחשבת למלחמה הקטלנית באירופה מאז מלחמת העולם השנייה, והסתיימה עם חתימת הסכם דייטון בסתיו 1995.

מי נלחם נגד מי במלחמת בוסניה?

העימות התנהל בין שלוש קהילות שחיו יחד דורות: בוסניאקים (מוסלמים), סרבים (אורתודוקסים) וקרואטים (קתולים), כשכל אחת נשענה על כוח צבאי משלה. הבריתות השתנו במהלך המלחמה, ובלגרד וזאגרב היו מעורבות מאחורי הקלעים.

מה קרה בסרברניצה?

ביולי 1995 נכבשה סרברניצה, שהוכרזה כאזור מבטחים של האו"ם, ובימים שלאחר מכן נרצחו יותר משמונת אלפים גברים ונערים בוסניאקים. בתי דין בין לאומיים הגדירו את האירוע כרצח עם. סמוך לעיירה נמצא מרכז ההנצחה בפוטוצ'ארי.

מה זה הסכם דייטון ולמה הוא חשוב?

הסכם דייטון, שגובש בארצות הברית בסתיו 1995, סיים את מלחמת בוסניה. הוא שמר על בוסניה כמדינה אחת אך חילק אותה לשתי ישויות פנימיות - הפדרציה ורפובליקה סרפסקה - עם סראייבו כבירה מאוחדת. המבנה הזה תקף עד היום.

האם בטוח לישראלים לטייל בבוסניה ולבקר באתרי המלחמה?

כן. בוסניה בטוחה וידידותית, היחס לישראלים חם וגילויי אנטישמיות נדירים. באתרים העירוניים אין כל בעיה. האזהרה היחידה נוגעת לשדות מוקשים שנותרו באזורי חזית כפריים - שם אין לצאת משבילים סלולים ומסומנים.

אילו סיורים הכי כדאי לעשות כדי להבין את המלחמה?

הסיור למנהרת התקווה ולסיפור המצור בסראייבו הוא נקודת פתיחה מצוינת, ולצדו סיור מלחמה מודרך הכולל את מוזיאון המנהרה. למי שמבקש להעמיק, סיור יום למרכז ההנצחה בסרברניצה עם עדות אישית הוא חוויה מכוננת. מומלץ להזמין מראש בעונת השיא.