שושני סרייבו הן כתמי שרף אדום שממלאים את מכתשי הפגזים על מדרכות העיר - סימני זיכרון שקטים לאזרחים שנהרגו במהלך המצור הארוך בהיסטוריה המודרנית. לצדן פזורים ברחבי סרייבו מונומנטים גדולים וקטנים: אנדרטת הילדים בפארק המרכזי, הלהבה הנצחית שדולקת בלב הרובע ההולך-רגל, לוחות זיכרון בשוק מרקاله וגשר שנקרא על שם שתי הנשים הראשונות שנפלו כאן.

הזיכרון בסרייבו אינו שמור למוזאון אחד. הוא מוטבע ברצפה, בקירות ובגשרים, ומלווה את ההולך ברחוב בלי להכריז על עצמו. עבור מטייל ישראלי, שמכיר היטב את השפה של מרחב ציבורי שנושא זיכרון, המפגש הזה מוכר ומרגש כאחד - ובעיקר מזמין הליכה איטית, קשובה ומכובדת.

הרקע שנפרש כאן משלב את שלוש הקהילות של העיר - בוסניאקים מוסלמים, סרבים אורתודוקסים וקרואטים קתולים - מתוך כבוד לכל הקורבנות. חשוב לזכור שמדובר בפצע חי עבור התושבים, ולכן טון ההליכה בין האתרים ראוי שיהיה מאופק, סקרן ואנושי.

שושני סרייבו - הפרחים האדומים על המדרכה

במהלך המצור על סרייבו נחתו על העיר, לפי ההערכות המקובלות, מאות פצעי מרגמה ביום - בממוצע כמה מאות פגזים לאורך יותר משלוש שנים וחצי. פגז מרגמה שפגע בבטון או באספלט יצר סדק מרכזי ומסביבו רסיסי-פיצוץ שהתפזרו כמו עלי כותרת. הדמיון לפרח הוא שהעניק לסימנים האלה את השם שושני סרייבו (Sarajevo Roses).

איך נולד ה"פרח" מתוך פגז

לאחר המלחמה חלק מהמכתשים מולאו בשרף אדום, שהדגיש את צורת הפיצוץ והפך אותה למונומנט זעיר בגובה המדרכה. הצבע האדום אינו מקרי - הוא נועד לסמן דם ואובדן, בלי מילים ובלי גדר. לא כל מכתש הפך לשושנה: הסימון נשמר בעיקר במקומות שבהם נהרגו לפחות שלושה בני אדם באירוע אחד.

כמה יש, ומי מתחזק אותן

ברחבי העיר סומנו כמאתיים שושנים כאלה. חלקן סומנו ותוחזקו על ידי הרשויות המקומיות של קנטון סרייבו, ואחרות נצבעו מחדש ביוזמת תושבים. מכיוון שהן נמצאות על מדרכות וכבישים פעילים, רגליים וגלגלים שחקו אותן עם השנים, וחלקן שוקמו כדי לשמר את הצורה. חלק מהשושנים נעלמו תחת שיפוצי כבישים, כך שכל אחת ששרדה נושאת ערך כפול.

איפה מוצאים אותן היום

הריכוז הגבוה ביותר נמצא במרכז ההיסטורי ולאורך הצירים המרכזיים, בין הרובע העות'מאני באשצ'רשיה (Baščaršija) לבין הרחובות שהובילו אל קו החזית. כדאי להתחיל את ההיכרות עם העיר במסלול רגלי מסודר דרך מדריך סרייבו, ומשם לחפש את הכתמים האדומים ליד לוחות זיכרון, כניסות שווקים ומעברי חצייה. הצילום מותר, אך ראוי לזכור שמדובר בסימן על מקום שבו נהרגו אנשים - ולהתנהג בהתאם.

הלהבה הנצחית - Vječna vatra

במפגש הרחובות פרהדיה (Ferhadija), מארשלا טיטו ומולا מוסטפא באשסקיה, בלב הרובע ההולך-רגל, דולקת ללא הפסקה להבה נצחית - Vječna vatra. אש קטנה ותמידית בתוך גומחה אבן, שהפכה עם השנים לאחד מסמלי הזיכרון המזוהים ביותר של העיר.

מ-1946 ועד היום

ההנצחה הוקדשה בשישה באפריל, בשנה הראשונה לשחרור סרייבו מהכיבוש במלחמת העולם השנייה, ותוכננה בידי האדריכל יוראי ניידהארט. במקורה נועדה לזכר החללים הצבאיים והאזרחיים של מלחמת העולם השנייה בעיר, והכיתוב סביבה מספר את סיפור השחרור.

הלהבה שכבתה, והוצתה מחדש

במהלך המצור בשנות התשעים, כשהעיר סבלה ממחסור חמור בגז ובחשמל, הלהבה הנצחית כבתה. הצתתה מחדש לאחר המלחמה הפכה אותה לסמל כפול: זיכרון לנופלי מלחמת העולם השנייה, וגם לקורבנות המצור המודרני. מדי שנה, סביב תחילת אפריל, מגיעים תושבים להניח פרחים במקום.

מה לשים לב אליו בשטח

הלהבה הנצחית נמצאת בנקודה שאי אפשר לפספס, בקומת הרחוב של בניין היסטורי. כדאי לעצור לרגע, לקרוא את הכיתוב, ולהמשיך משם רגלי מזרחה אל השווקים - מסלול שמחבר באופן טבעי בין הזיכרון לבין החיים היומיומיים של העיר.

אנדרטת הילדים בפארק המרכזי

מבין כל אתרי הזיכרון בעיר, אנדרטת הילדים היא אולי הנוגעת ביותר ללב. היא ניצבת בוليكي פארק (Veliki Park), אחד הפארקים המרכזיים של סרייבו, ומוקדשת לילדים שנהרגו במהלך המצור.

עיצוב שנבנה מרסיסי המלחמה

במרכז האנדרטה פסל זכוכית המונח על טבעת ברונזה. הטבעת יוצקה מגילזי תחמושת ורסיסים שנורו על העיר - כך שחומר המלחמה עצמו הפך לחומר הזיכרון. שתי צורות גליליות נוטות זו אל זו ומסמלות אם המגינה על ילדה. סביבן זורמים מים שמכסים בעדינות טביעות רגליים יצוקות, סמל לתנועת החיים שנקטעה.

חמש מאות עשרים ואחת שמות

על בסיס בטון הוצבו שבעה גלילי אלומיניום אנודייז ועליהם שמות של מאות ילדים - רשימה שנאספה בעמל רב מתוך מספר גדול עוד יותר של ילדים שנהרגו בעיר במהלך המצור. ההורים והאחים תרמו את טביעות הרגליים והשמות, כך שהמונומנט אינו מופשט אלא אישי מאוד.

ביקור בפארק

וليكي פארק נעים להליכה בכל עונה - צל בקיץ, שלכת בסתיו ולעיתים שכבת שלג בחורף. סביב האנדרטה שוררת דממה טבעית, ולרוב תראו פרחים או צעצועים קטנים שהונחו בידי מבקרים. זהו מקום שבו נכון להנמיך את הקול ולתת לילדים המקומיים לשחק בשקט בקרבת מקום.

גשר סואדה ואולגה ורומיאו ויוליה של סרייבו

אחד הגשרים על נהר מילاצקה (Miljacka) נושא היום את השם גשר סואדה ואולגה, ומאחוריו שני סיפורים שהפכו לסמל של תחילת המצור ושל האהבה שחצתה גבולות.

הקורבנות הראשונים

בתחילת אפריל, במהלך הפגנת שלום המונית, נורו למוות שתי נשים על הגשר: סואדה דילברוביץ', סטודנטית לרפואה בשנות העשרים לחייה, ואולגה סוצ'יץ', פקידה ואם לשניים. הן נחשבות לקורבנות הראשונים של המצור על העיר, והגשר נקרא על שמן. לוח זיכרון מציין את המקום.

בושקو ואדميرا

כשנה לאחר מכן נהרגו על אותו גשר זוג צעירים - בושקو ברקיץ' ואדميرا איסמיץ', בני עשרים וחמש, בן ובת לשתי קהילות שונות. עיתונאי זר כינה אותם "רומיאו ויוליה של סרייבו", והסיפור על השניים ששכבו זה לצד זה הפך לביטוי אנושי של טרגדיה שחצתה כל שיוך אתני. הסיפור מסופר כאן בכבוד לשתי המשפחות ולשתי הקהילות.

לאורך שדרת הצלפים

הגשר נמצא בקרבת הציר המרכזי שכונה בזמן המלחמה "שדרת הצלפים". הליכה לאורכו מבהירה כמה חשוף היה המרחב האזרחי, ומסייעת להבין את ההיגיון של השושנים והלוחות בעיר. הרחבה על הציר הזה תמצאו בעמוד שדרת הצלפים. מומלץ לחצות את הגשר ברגל ולהתעכב על הלוח.

מרקله ואתרי הטבח בלב העיר

לא כל אתר זיכרון הוא פסל. חלק מהמקומות המשמעותיים ביותר בסרייבו הם לוחות פשוטים על קיר, שמזכירים אירועים קשים במיוחד. הבולט שבהם הוא שוק מרקله (Markale).

שני אירועים, מקום אחד

שוק מרקله היה זירת שני אירועי הפגזה קשים על אזרחים - האחד בתחילת פברואר והשני באוגוסט של אחת משנות המלחמה - שבהם נהרגו ונפצעו עשרות רבות של אנשים בלב שוק הומה. הנקודה שבה פגע הפגז מסומנת כיום באחת משושני סרייבו, ולוח זיכרון סמוך נושא את שמות הנופלים.

לוחות שמסמנים חיים

ברחבי המרכז ההיסטורי פזורים לוחות דומים - ליד כניסות בניינים, בפינות רחוב וסמוך למקומות התכנסות של פעם. הם אינם בולטים, ולכן קל לפספס אותם בלי לב קשוב. שילוב של לוח כזה עם שושנה אדומה סמוכה מספר, בלי מילים רבות, מה קרה במקום המדויק הזה.

לשלב עם שאר אתרי העיר

את מרקله נוח לשלב במסלול רגלי רחב יותר בין אתרי סרייבו המובילים, כך שהזיכרון נשזר בתוך חוויית העיר החיה ולא מנותק ממנה. השוק פעיל גם היום, וזה חלק מהעוצמה שלו.

זיכרון מאוזן - קאזאני, קובאצ'י ו-Vraca

סרייבו של שלוש הקהילות זוכרת קורבנות מכל הצדדים, וזו אולי הנקודה החשובה ביותר להבנת מפת הזיכרון בעיר. הכרה בכאב של האחר היא חלק ממארג ההנצחה, ולא רק זיכרון של קהילה אחת.

קאזאני - קורבנות סרבים

בגבעות שמעל העיר הוקם אתר זיכרון לאזרחים, ברובם סרבים, שנרצחו בבור קאזאני בשנים הראשונות של המלחמה בידי אנשי יחידה בצבא בוסני. הקמת האתר, שנים לאחר המלחמה, מבטאת ניסיון של סרייבו להתמודד גם עם פשעים שבוצעו מתוך שורותיה - צעד לא מובן מאליו, שראוי להזכיר בכבוד.

קובאצ'י - בית העלמין השהידים

על מדרון בקרבת העיר העתיקה משתרע בית העלמין קובאצ'י (Kovači), שבו קבורים רבים מנופלי הצד הבוסניאקי, ובהם הנשיא הראשון עליה עזתبגוביץ'. שורות המצבות הלבנות בצורת נישان יוצרות מראה שקט ומטלטל, ומזכירות למטייל הישראלי בתי עלמין צבאיים שהוא מכיר. יש לכבד את קדושת המקום, להתלבש בהתאם ולהימנע מרעש.

Vraca - זיכרון אנטי-פשיסטי

פארק הזיכרון וراצה (Vraca), שהוקם לזכר נופלי מלחמת העולם השנייה, ניזוק קשות במהלך המצור וממחיש כיצד שכבות זיכרון שונות מונחות זו על גבי זו בעיר אחת. האתרים האלה יחד מציירים תמונה מלאה יותר מכל מונומנט בודד.

סרברניצה - מסע יום מסרייבו של זיכרון

למי שמבקש להעמיק, מרכז הזיכרון בפוטוצ'اري (Potočari) שליד סרברניצה הוא ההרחבה הטבעית של מסלול הזיכרון - אם כי מדובר בביקור תובעני רגשית שדורש הכנה נפשית.

מה רואים באתר

המתחם, שהוקם בראשית שנות האלפיים, כולל בית עלמין רחב ידיים ולוחות גرانיט ובהם אלפי שמות של הגברים והנערים הבוסניאקים שנרצחו ברצח העם בסרברניצة במחצית שנות התשעים. מנגד ניצב מבנה מפעל הסוללות לשעבר, ששימש בסיס לכוח הבינלאומי, וכיום מרכז מבקרים. הביקור נעשה בשקט מוחלט ובכבוד עמוק לנרצחים ולמשפחותיהם.

איך מגיעים

סрברניצה נמצאת במרחק נסיעה של שעתיים וחצי עד שלוש מסרייבו לכל כיוון, ולכן זהו יום שלם. הדרך הנוחה והמכובדת ביותר היא סיור מודרך עם מלווה מקומי, המספק הקשר היסטורי ואנושי לאורך הדרך - אפשר לבדוק סיורי זי21ρון אל מרכז הזיכרון בסרברניצה או במגוון סיורים יוצאים מסרייבו. מי שנוסע ברכב פרטי ילמד להכיר גם את שאר טיולי היום מסרייבו.

הערת בטיחות בשטח פתוח

באזורים כפריים שהיו קווי חזית עדיין קיימים שרידי מוקשים בשוליים. ההנחיה הפשוטה: להישאר על שבילים ודרכים סלולים, לא לרדת לשטח פתוח לא מסומן, ולהקשיב להנחיות מלווה מקומי. למרכז הזיכרון עצמו הגישה בטוחה ומסודרת.

איך לבקר בכבוד - סיורים, בטיחות וזווית ישראלית

אתרי הזיכרון של סרייבו פתוחים, חינמיים וזמינים בכל שעה, אבל דווקא בגלל זה נכון לגשת אליהם בכוונה ובכבוד. כמה כללי אצבע פשוטים הופכים את הביקור לעמוק ומכובד יותר.

סיור מודרך מול הליכה עצמאית

אפשר בהחלט להסתובב עצמאית עם מפה ורשימת אתרים, אבל מלווה מקומי שחי את הסיפור מוסיף שכבה אנושית שקשה להשיג לבד. סיורי מצור וסיפור המלחמה יוצאים באופן קבוע מהמרכז, וניתן לבדוק זמינות ומחיר מייצג לבדיקה מול הספק במגוון סיורים מודרכים בסרייבو. חלק גדול מהם משלב את מנהרת התקווה, שמשלימה את התמונה מתחת לפני הקרקע.

נימוסי מקום

בבתי עלמין ובאתרי זיכרון ראוי להתלבש בצניעות, להנמיך קול ולהימנע מצילום סלפי חייכני. לפני צילום אנשים מתפללים או מתאבלים - כדאי לשאול. ליד השושנים על המדרכה נהוג פשוט לא לדרוך עליהן. אלה מחוות קטנות שהתושבים מבחינים בהן ומעריכים.

זווית ישראלית ובטיחות

סרייבו נחשבת ליעד בטוח ורגוע, ואנטישמיות גלויה נדירה בה. לעיר יש היסטוריה יהודית עשירה, וההגדה של סרייבו המפורסמת - שניצלה שוב ושוב לאורך הדורות - שמורה במוזאון הלאומי ומהווה נקודת עניין למטייל היהודי. שמירת כשרות ושבת אפשרית ברמה בסיסית מתוך היצע חנויות ומאפים מקומי, אך אין להבטיח מקום כשר מסודר - כדאי להתארגן מראש. הרחבה על בוסניה למטייל הישראלי ועל שאלת הביטחון בבוסניה תעזור לתכנן בראש שקט.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• שושני סרייבו הן מכתשי פגזים ממולאים בשרף אדום, ומסמנות מקומות שבהם נהרגו לפחות שלושה אזרחים
• רוב האתרים חינמיים, פתוחים תמיד וממוקמים בלב העיר - נוח לשלב אותם במסלול רגלי אחד
• המצור על סרייבו נמשך כ-1,425 ימים ונחשב לארוך בהיסטוריה המודרנית
• הזיכרון בעיר מכבד את שלוש הקהילות - בוסניאקים, סרבים וקרואטים - כולל אתר לקורבנות סרבים בקאזاני
• אתר סרברניצה-פוטוצ'ари הוא הרחבה תובענית רגשית, במרחק כשעתיים וחצי עד שלוש מסרייבו
• מלווה מקומי או סיור מודרך מוסיפים הקשר אנושי משמעותי לביקור

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לדרוך על השושנים האדומות או להצטלם מעליהן בחיוך - זהו סימן על מקום שבו נהרגו אנשים
• להתייחס לזיכרון כאל חוויה תיירותית בלבד, בלי מודעות לכך שמדובר בפצע חי לתושבים
• לצלם מתפללים או מתאבלים בבתי עלמין בלי לשאול רשות
• להתמקד בקהילה אחת בלבד ולפספס את הזיכרון המאוזן של כל שלוש הקהילות
• לנסות לכסות את סרברניצה ואת אתרי סרייבו באותו יום קצר - כל אחד דורש זמן ונשימה
• לרדת משבילים סלולים באזורים כפריים שהיו קווי חזית, בשל שרידי מוקשים

שאלות נפוצות

מה הן בעצם שושני סרייבו?

אלה מכתשים שנוצרו מפגיעות פגזי מרגמה על מדרכות וכבישים במהלך המצור. צורת רסיסי הפיצוץ מזכירה עלי כותרת של פרח, ולאחר המלחמה חלקם מולאו בשרף אדום שמסמל דם ואובדן. הן מסמנות בעיקר מקומות שבהם נהרגו לפחות שלושה אזרחים באירוע אחד.

כמה שושנים יש ואיפה מחפשים אותן?

ברחבי העיר סומנו כמאתיים שושנים, אך חלקן נשחקו או נעלמו תחת שיפוצי כבישים. הריכוז הגבוה ביותר במרכז ההיסטורי ולאורך הצירים המרכזיים, לרוב סמוך ללוחות זיכרון, כניסות שווקים ומעברי חצייה. כדאי ללכת לאט ולהביט למטה.

כמה זמן צריך כדי לראות את אתרי הזיכרון המרכזיים?

מסלול רגלי מרוכז דרך הלהבה הנצחית, אנדרטת הילדים, גשר סואדה ואולגה ושוק מרקله אפשרי בחצי יום נינוח. הוספת קובاצ'י או וراצה מרחיבה ליום. סרברניצה היא יום נפרד לחלוטין.

האם מתאים לקחת ילדים לאתרים האלה?

אנדרטת הילדים והפארק סביבה מתאימים ונגישים, אך התכנים קשים. כדאי להתאים את ההסבר לגיל, לשמור על טון מכובד, ולשקול בזהירות ביקור בסרברניצة עם ילדים צעירים בשל עוצמת המקום.

האם סרייבו בטוחה למטייל ישראלי?

כן. סרייבו נחשבת ליעד בטוח ורגוע, ואנטישמיות גלויה נדירה בה. לעיר היסטוריה יהודית עשירה, כולל ההגדה של סרייבו השמורה במוזאון הלאומי. באזורים כפריים שהיו קווי חזית יש להקפיד להישאר על דרכים סלולים בשל שרידי מוקשים.

עדיף סיור מודרך או הליכה עצמאית?

שתי הדרכים אפשריות. הליכה עצמאית עם מפה חינמית ומאפשרת גמישות, אך מלווה מקומי שחי את הסיפור מוסיף הקשר אנושי והיסטורי שקשה להשיג לבד, במיוחד בסיורי מצור ובביקור בסרברניצה. מחיר מייצג לבדיקה מול הספק.