יותר מארבעים בוסנים - רובם מוסלמים, לצד סרבים וקרואטים - הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם על שהצילו יהודים בתקופת השואה, ובראשם דרוויש קורקוט, הספרן שהחביא את ההגדה של סרייבו מפני הנאצים. בארץ הררית קטנה בלב הבלקן, שבה חיו זה לצד זה מוסלמים, נוצרים אורתודוקסים, קתולים ויהודים ספרדים במשך מאות שנים, נכתב אחד הפרקים המרגשים והפחות מוכרים של גבורת מצילי היהודים.

הסיפור הבוסני שונה מסיפורי הצלה אחרים באירופה. הוא נשען על מושג מקומי עמוק - "קומשילוק" (komšiluk), רוח השכנות שראתה בשכן היהודי בן משפחה. כאשר הגיעו הנאצים ושלוחיהם, אנשים פשוטים בסרייבו, במוסטאר (Mostar) ובכפרי ההרים בחרו לסכן את חייהם למען חבריהם - בשקט, בלי כרזות ובלי הצהרות.

מהגדה עברית בת מאות שנים שהוברחה בחגורת מכנסיים ועד משפחה מוסלמית שכיסתה טלאי צהוב ביד אוהבת - אלה סיפורים שממשיכים להדהד בסמטאות העיר העתיקה, ושכל מטייל ישראלי יכול לגעת בהם מקרוב.

מי הם חסידי אומות העולם של בוסניה

הכרה של יד ושם

התואר "חסיד אומות העולם" מוענק על ידי רשות הזיכרון יד ושם בירושלים לבני אומות העולם שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים בשואה, ללא תמורה. עד היום הוכרו יותר מארבעים תושבי בוסניה והרצגובינה בתואר הזה. מספר קטן לכאורה, אך מאחוריו עומדת מציאות ייחודית: קהילה יהודית קטנה יחסית, ומרקם חברתי שבו ההבחנה בין "אנחנו" ל"הם" הייתה מטושטשת יותר מאשר במקומות אחרים באירופה הכבושה.

המספרים שמאחורי הסיפור

בבוקר הכיבוש, באפריל 1941, נכללה בוסניה במדינת קרואטיה העצמאית - משטר האוסטשה ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית ורדף יהודים, צוענים וסרבים. רוב יהודי בוסניה נרצחו. ובכל זאת, אלה ששרדו עשו זאת ברובם בזכות שכנים מוסלמים, נוצרים אורתודוקסים וקתולים שהסתירו אותם, זייפו עבורם מסמכים או הבריחו אותם. החוקר אלי טאובר, שתיעד במשך שנים את סיפורי ההצלה עבור מוזיאון יד ושם והקהילה היהודית בסרייבו, אסף עשרות מקרים נוספים של מצילים שטרם זכו להכרה רשמית.

"קומשילוק" - רוח השכנות

כדי להבין את הגבורה הבוסנית צריך להכיר מילה אחת: "קומשילוק". זו איננה רק שכנוּת פיזית אלא ברית חברתית - השכן חולק איתך שמחות ואבל, שומר על ביתך ומגן עליך בעת צרה. כאשר משפחות יהודיות נקלעו לסכנת מוות, לא מעט בוסנים ראו בהגנה עליהן חובה מוסרית מובנת מאליה, לא מעשה גבורה חריג. הצניעות הזו היא שהפכה את הסיפור הבוסני לכל כך מרגש - ולכל כך מאוחר להתגלות. אפשר להרחיב על הרקע ההיסטורי במסע אל ההיסטוריה היהודית של בוסניה.

דרוויש קורקוט - הספרן שהחביא את ההגדה

איש הרוח מהמוזיאון הלאומי

דרוויש קורקוט (Derviš Korkut, 1888-1969) היה איסלאמולוג, מתרגם וספרן בכיר במוזיאון הלאומי של בוסניה והרצגובינה בסרייבו. אדם משכיל שדיבר שפות רבות, וכתב עוד לפני המלחמה מאמר נחרץ נגד האנטישמיות. בתחילת 1942, כשקצין גרמני בכיר - הגנרל יוהאן פורטנר - ביקש לבקר במוזיאון ולתפוס את אוצרותיו, הבין קורקוט שההגדה של סרייבו, כתב היד היהודי היקר ביותר באוסף, נתונה בסכנה.

ההברחה בחגורת המכנסיים

בתושייה של רגע נטל קורקוט את ההגדה, הצניע אותה בחגורת מכנסיו והוציא אותה מן המוזיאון מתחת לאפם של הגרמנים. לפי הגרסה המקובלת מסר את הספר לאמאם בכפר הררי מוסלמי, שהסתיר אותו בין כתבי קודש איסלאמיים במסגד עד יעבור זעם. כך שרד אחד מכתבי היד המאוירים היפים בעולם היהודי את מלחמת העולם השנייה - בזכות מוסלמי בוסני שסיכן את חייו למען ספר תפילה יהודי.

הצלת מירה פאפו

גבורתו של קורקוט לא הסתכמה בספר. באותה תקופה קיבל לביתו נערה יהודייה בשם מירה פאפו, פרטיזנית צעירה שנמלטה. הוא ואשתו סרבט הציגו אותה כמשרתת מוסלמית בשם "אמירה", העניקו לה זהות בדויה והצילו את חייה. הסיפור נותר עלום עשרות שנים. רק ב-1994, בעיצומה של מלחמת בוסניה, כתבה מירה פאפו - אז כבר בישראל - מכתב ליד ושם וסיפרה על מצילה. באותה שנה הוכרו דרוויש וסרבט קורקוט כחסידי אומות העולם. הסמליות מצמררת: הבת שהוצלה השיבה חסד לזכר מי שהצילו אותה, בדיוק כשעל סרייבו ניתך מצור חדש.

ההגדה של סרייבו - מסע של 700 שנה

מברצלונה של ימי הביניים

ההגדה של סרייבו נוצרה בברצלונה (Barcelona) שבספרד סביב שנת 1350, קרוב לוודאי כמתנת חתונה לשתי משפחות יהודיות אמידות - סמל משפחת שושן וסמל העיר ברצלונה מופיעים בין דפיה. זהו כתב יד מאויר ביד, על קלף, עם עשרות מיניאטורות צבעוניות המתארות סצנות מספר בראשית ועד יציאת מצרים, בזהב ובצבעים שנותרו זוהרים עד היום. יופיו הפך אותו לאחד מכתבי היד העבריים המפורסמים בעולם.

גירוש, מפלט עות'מאני וסרייבו

עם גירוש ספרד ב-1492 יצא כתב היד עם פליטיו. רשומה בעברית מעידה שנמכר באיטליה ב-1510, ובמאה ה-16 אף חתום עליו צנזור כנסייתי שמנע את שריפתו. בסופו של דבר הגיע אל האימפריה העות'מאנית, שפתחה את שעריה בפני מגורשי ספרד - וביניהם יהודי סרייבו, שזכו לחופש דת והשתלבו בעיר. ב-1894 מכר יהודי מקומי את הספר למוזיאון הלאומי, ומאז הוא סמל של העיר.

הצלה שנייה תחת מצור

בשנות התשעים, כשסרייבו נצורה, ניצל כתב היד פעם נוספת - הפעם על ידי בוסנים שחילצו אותו ממרתף מוצף של המוזיאון והעבירוהו לכספת בנק. כיום מוצגת ההגדה בחדר ייעודי, ממוזג ומאובטח, במוזיאון הלאומי. שעות הצפייה בכתב היד המקורי מוגבלות מאוד ומשתנות - כדאי לבדוק מראש מול המוזיאון ולתאם ביקור. עוד על הרקע ההיסטורי אפשר לקרוא בעמוד השואה בבוסניה.

משפחת הרדגה ומשפחת קביליו - מעגל של חסד

1941: כשזיינבה כיסתה את הטלאי

הידידות בין משפחת קביליו היהודית למשפחת הרדגה המוסלמית נרקמה עוד לפני המלחמה, כשיוסף קביליו הקים את בית המלאכה שלו בחצר ביתם של הרדגה. באפריל 1941, כשהופצץ ביתם של קביליו, פתחו מוסטפא וזיינבה הרדגה את דלתם ואמרו: "מה שלנו - שלכם, נחלוק הכול כמו משפחה". בתצלום שהפך לאיקוני נראית זיינבה הרדגה מכסה בכף ידה את הטלאי הצהוב על זרועה של ריבקה קביליו, מסתירה את סימן הזהות היהודי ברחוב. המשפחה הוסתרה בסיכון עצום מפני הגסטפו והאוסטשה.

האישה המוסלמית הראשונה

ב-1984 ביקשה משפחת קביליו מיד ושם להכיר במציליהם. זיינבה הרדגה הפכה לאישה המוסלמית הראשונה שהוכרה כחסידת אומות העולם, ובאה לישראל לנטוע עץ על שם משפחתה בשדרת חסידי אומות העולם.

מעגל שנסגר בישראל

חמישים שנה מאוחר יותר נסגר המעגל. במלחמת בוסניה בשנות התשעים, כשסרייבו נצורה, פעלה הקהילה היהודית - ומשפחת קביליו בראשה - כדי לחלץ את בני משפחת הרדגה מן העיר. הם הצטרפו לשיירת פליטים, וזיינבה בחרה להצטרף לחברתה ריבקה בישראל, שם נפטרה כעבור זמן קצר. הצלה תמורת הצלה, שני דורות, שתי מלחמות - סיפור נדיר של אנושיות שחצתה דת ולאום.

גבורה שקטה - שכנים שהפכו למצילים

לא רק מוסלמים

הסיפור הבוסני מסרב להצטמצם לקבוצה אחת. בין חסידי אומות העולם המקומיים נמצאים מוסלמים בוסנים, אך גם סרבים אורתודוקסים וקרואטים קתולים שסיכנו את עצמם. אחמד סאדיק, למשל, זייף מסמכים והוצא להורג בסוף המלחמה - והוכר אף הוא כחסיד אומות העולם. הפסיפס הזה משקף את בוסניה האמיתית: ארץ שבה שלוש קהילות דת חלקו רחוב אחד, ולעיתים גם גורל אחד.

שקר שהציל מאות

אחת הפרשות המתועדות מספרת על פקיד מוסלמי בוסני שכאשר נשלח לבדוק קבוצת נשים וילדים יהודים במחנה, הכריז שהם נשאים של מחלה מדבקת - וכך מנע את גירושם למוות. סיפורים כאלה, שרבים מהם התרחשו בכפרים נידחים והרחק מן העין, הם שהניעו את החוקר אלי טאובר להקים תערוכה שכותרתה מהדהדת את כל הפרשה: "כשהשכנים היו בני אדם אמיתיים".

הזיכרון שממשיך לחיות

בסרייבו של היום, הקהילה היהודית הקטנה וארגון הסיוע ההומניטרי הוותיק שלה, "לה בנבולנציה", ממשיכים לספר את הסיפורים האלה. בזמן המצור בשנות התשעים חילק הארגון היהודי תרופות ומזון לכל תושבי העיר - מוסלמים, סרבים וקרואטים כאחד - החזרת חוב שקטה על החסד שקיבלו היהודים דור קודם לכן. כדי להבין את הרקע העירוני מומלץ להתחיל בהיכרות עם סרייבו.

יהדות סרייבו - 'ירושלים הקטנה' של הבלקן

ספרדים בלב הבלקן

יהודים ספרדים הגיעו לסרייבו סביב שנת 1565, מוזמנים למעשה על ידי השלטון העות'מאני שראה בהם קהילה יצרנית ומועילה. הם הביאו איתם את הלדינו, את המטבח הספרדי ואת מסורות ספרד, והפכו לחלק בלתי נפרד מן העיר עד שסרייבו זכתה לכינוי "ירושלים הקטנה" של אירופה - עיר שבה מתנשאים זה לצד זה צריח מסגד, מגדל כנסייה וכיפת בית כנסת. הסמטאות של הרובע היהודי ההיסטורי משתלבות בשוק העתיק, הבאשצ'רשיה (Baščaršija).

בתי הכנסת והמוזיאון היהודי

בלב העיר העתיקה שוכן המוזיאון היהודי של בוסניה והרצגובינה, המשוכן בבית הכנסת הספרדי העתיק ביותר במדינה (נבנה ב-1581). התצוגה פורשת יותר מארבע מאות שנות חיים יהודיים - כתבי יד, תשמישי קדושה, תצלומים ובגדים מסורתיים. סמוך אליו נמצאים שרידי "איל קאל גרנדה" (Il Kal Grande), בית הכנסת הספרדי הגדול והמפואר בבלקן בשעתו, שהנאצים החריבו ב-1941, וכן בית הכנסת האשכנזי הפעיל על גדת נהר מיליאצקה.

בית העלמין היהודי העתיק

בית העלמין היהודי העתיק, על מדרונות הר טרבביץ', הוקם ב-1630 והוא מן העתיקים באירופה, עם מצבות ספרדיות ייחודיות בצורתן. במלחמת שנות התשעים עבר קו החזית ממש דרכו והוא שימש עמדת ירי, נפגע קשות ואף מוקש - ולאחר המלחמה שוקם ופונה ממוקשים. סיור בעקבות המורשת הזו נוח לשלב עם סיור מורשת יהודית מודרך בסרייבו, המחבר בין בתי הכנסת, המוזיאון והסיפורים. אפשר להעמיק גם בעמוד הרובע היהודי של סרייבו.

לצעוד במסלול הזיכרון - מידע מעשי למטייל

המוזיאון הלאומי וההגדה

המוזיאון הלאומי (Zemaljski muzej) הוא נקודת הפתיחה הטבעית לכל מי שבא בעקבות ההגדה וסיפורי ההצלה. לצד ההגדה מציג המוזיאון אוספים ארכיאולוגיים ואתנוגרפיים עשירים. הצפייה בכתב היד המקורי מתאפשרת בחלון זמן מצומצם בלבד ובתיאום מראש, ולכן כדאי לאמת את שעות הפתיחה ואת מועדי הכניסה לחדר ההגדה ישירות מול המוזיאון לפני ההגעה. כרטוס וסיורים מודרכים בעיר נוח להזמין דרך מגוון החוויות בסרייבו.

הזווית הישראלית

בוסניה נחשבת יעד בטוח ונוח למטיילים ישראלים, ורמת האנטישמיות בה נמוכה - להפך, הסיפור המשותף של הצלת יהודים מעורר סקרנות וחיבה. אין בעיה לשוחח על ישראל, ותושבים רבים יגלו עניין כן. מטיילים שומרי כשרות ושבת ימצאו בסרייבו קהילה יהודית פעילה ומוצרים צמחוניים וטבעוניים בשפע, אך אין לצפות למסעדות כשרות מפוקחות - כדאי לתכנן מראש. באתרי הזיכרון ובבתי העלמין נהוג לשמור על לבוש צנוע והתנהגות מכובדת.

טיפ בטיחות בשוליים הכפריים

אם משלבים את מסע הזיכרון עם נסיעה לאזורים כפריים שהיו קווי חזית בעבר, חשוב לזכור כלל אחד: לא לרדת משבילים סלולים ומשולי כביש בשטחים פתוחים, בשל שאריות מוקשים שטרם פונו לחלוטין באזורים מסוימים. בערים ובאתרי התיירות המטופלים אין כל חשש. למידע כללי נוסף על היעד ראו בוסניה למטייל הישראלי.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• יותר מ-40 בוסנים הוכרו כחסידי אומות העולם - מוסלמים, סרבים וקרואטים כאחד.
• ההגדה של סרייבו היא כתב יד ספרדי מאויר מברצלונה, בן כ-700 שנה, וניצל פעמיים - בשואה ובמלחמת שנות התשעים.
• דרוויש קורקוט, ספרן מוסלמי, הבריח את ההגדה מפני הנאצים והציל גם נערה יהודייה, מירה פאפו.
• זיינבה הרדגה הייתה האישה המוסלמית הראשונה שהוכרה כחסידת אומות העולם.
• הצפייה בהגדה המקורית במוזיאון הלאומי מוגבלת בשעות - חובה לתאם מראש.
• סרייבו כונתה 'ירושלים הקטנה' בזכות דורות של דו-קיום בין דת ולאום.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לצפות לראות את ההגדה המקורית ללא תיאום - היא מוצגת בחלון זמן מצומצם בלבד.
• לחשוב שרק מוסלמים הצילו יהודים - גם סרבים אורתודוקסים וקרואטים קתולים היו בין המצילים.
• לדלג על בית העלמין היהודי העתיק - אחד האתרים המרגשים והפחות מוכרים בעיר.
• להגיע לאתרי הזיכרון בלבוש לא צנוע או בהתנהגות לא מכובדת.
• לרדת משבילים סלולים באזורים כפריים שהיו קווי חזית, בשל שאריות מוקשים.
• להניח שיש מסעדות כשרות מפוקחות - כדאי לתכנן אוכל מראש.

שאלות נפוצות

מיהו דרוויש קורקוט ומה עשה?

דרוויש קורקוט היה ספרן ואיסלאמולוג מוסלמי במוזיאון הלאומי של בוסניה. בתחילת 1942 הבריח את ההגדה של סרייבו בחגורת מכנסיו והצניע אותה במסגד הררי, כדי להצילה מפני הנאצים. הוא גם הסתיר בביתו נערה יהודייה, מירה פאפו, והוכר עם אשתו סרבט כחסיד אומות העולם ב-1994.

מה מיוחד בהגדה של סרייבו?

זהו כתב יד עברי מאויר ביד, שנוצר בברצלונה סביב 1350, עם עשרות מיניאטורות זהב וצבעים. הוא שרד את גירוש ספרד, הגיע לסרייבו ב-1894, וניצל פעמיים בזכות בוסנים - בשואה ובמלחמת שנות התשעים. הוא נחשב לאחד מכתבי היד היהודיים היפים והחשובים בעולם.

אפשר לראות את ההגדה המקורית?

כן, אך בהגבלות. ההגדה מוצגת בחדר ייעודי, ממוזג ומאובטח, במוזיאון הלאומי בסרייבו, ושעות הצפייה בכתב היד המקורי מצומצמות מאוד ומשתנות. חובה לבדוק מראש מול המוזיאון ולתאם ביקור, במיוחד לקבוצות.

מי הייתה זיינבה הרדגה?

אישה מוסלמית מסרייבו שהסתירה בביתה את משפחת קביליו היהודית בתקופת השואה, וכיסתה בכף ידה את הטלאי הצהוב של חברתה ברחוב. היא הייתה האישה המוסלמית הראשונה שהוכרה כחסידת אומות העולם. חמישים שנה מאוחר יותר סייעה לה משפחת קביליו להימלט מסרייבו הנצורה לישראל.

האם בטוח לישראלים לטייל בבוסניה?

כן. בוסניה נחשבת יעד בטוח ונוח לישראלים, ורמת האנטישמיות בה נמוכה. הסיפור המשותף של הצלת יהודים אף מעורר חיבה. באזורים כפריים שהיו קווי חזית בעבר יש להקפיד לא לרדת משבילים סלולים בשל שאריות מוקשים, אך בערים ובאתרי התיירות אין חשש.

איפה נמצאים אתרי המורשת היהודית בסרייבו?

רובם מרוכזים בעיר העתיקה ובסביבתה: המוזיאון היהודי בבית הכנסת הספרדי העתיק, שרידי איל קאל גרנדה, בית הכנסת האשכנזי הפעיל, והמוזיאון הלאומי עם ההגדה. בית העלמין היהודי העתיק שוכן על מדרונות הר טרבביץ' מדרום לעיר. נוח לחבר ביניהם בסיור מורשת מודרך.